כולנו חווינו לפחות פעם אחת, אם לא יותר, את תחושת הכישלון. רובנו חווינו את הכישלון כתחושת כאב או עלבון צורם, תחושת אפיסות או החמצה, כל אחד על פי דפוסיו, אמונותיו ומידת הבטחון העצמי שלו. אני מאמינה שלכל ארוע בחיינו יש מטרה, שכל כישלון בא בעצם ללמד אותנו משהו על עצמנו, על הסובבים אותנו או על החיים בכלל.
התבוננות בנסיונות ראשונים של תינוק ללכת: כדי ללמוד ללכת ולרוץ נופל התינוק עשרות פעמים על ישבנו, ומעולם לא ראיתם תינוק מתייאש מתהליך זה. הוא לא נכנס לדיכאון, לא כועס על עצמו, לא שופט את עצמו או מייסר את נפשו,הוא פשוט מאפשר לכשלונות לחזק אותו ואת גופו כך שיוכל לשאת את משקלו ולשמור על שיווי משקל, התינוק נופל וקם בראש מורם (לפעמים עם דמעת כאב אחת או שתיים) וממשיך להתקדם.
זכרו שכל כישלון, מכל סוג שהוא, חשוב לתהליך ההתפתחות הרוחנית. במקום לבכות על העבר ולגרום לו להיות לאבן רועץ בחייכם, הפיקו מהכישלון את הלקחים הנדרשים, דמיינו כיצד אתם מחייכים אל הכישלון, מחבקים אותו באהבה והודו לו על השיעורים הטובים שלימד אתכם. והכי חשוב – סילחו לעצמכם. הרי אנחנו כאן כדי ללמוד, לא?
אם קשה לכם לסלוח לעצמכם על טעות שנעשתה, אם אינכם יכולים לדמיין עצמכם מחייכים אל הכישלון, אני מאמינה שאתם מסוגלים! אשמח לעזור לכם לעשות את השינוי.
